שלושה בני אדם נרצחו ביריות תוך פחות משעה בשלושה מוקדים שונים – בברטעה, שפרעם ופרדיס – במה שנראה כעוד שיא טראגי בגל האלימות הפוקד את החברה הערבית בישראל. האירועים, שהתרחשו בזה אחר זה, הדגישו שוב את התחושה הקשה של חוסר ביטחון ואת תחושת הנטישה מצד המדינה.
הקורבן הראשון, מוחמד עמאש, בן 24 מג'סר א-זרקא, נורה למוות סמוך לאולם אירועים בברטעה, בעת שהיה באירוע משפחתי. לפי עדויות, הירי התבצע לעיני בני משפחתו וארוסתו – חודשיים בלבד לפני מועד חתונתם. זמן קצר לאחר מכן, באירוע אחר לגמרי, גבר ואישה מבוגרים נורו למוות בשפרעם. גם שם הרקע הפלילי נבדק, והמשטרה ממשיכה לאסוף ראיות בזירה. בנוסף, גבר נוסף נפצע באורח קשה בפרדיס, ככל הנראה גם הוא על רקע פלילי.
אירועים אלו מצטרפים לנתונים מדאיגים: מתחילת שנת 2025 נרצחו למעלה מ־100 בני אדם מהחברה הערבית – מספר הממחיש את מימדי הפשיעה ואת חוסר האונים הגובר. התושבים מדווחים על תחושת פחד יומיומית, העדר הגנה, והעדר פתרונות אפקטיביים מצד המדינה.
המשטרה, בתגובה, פרסה מחסומים ונפרשה בשטח, אך רבים תוהים האם לא מדובר באקט תגובתי בלבד – במקום במדיניות מסודרת, מערכתית ועמוקה של טיפול בשורשי האלימות.
בין עבריינות לאובדן אמון
לפי גורמי אכיפה, רבים מהמקרים קשורים לפשיעה מאורגנת, סכסוכים פנימיים או חיסולים בתוך משפחות. אבל בתוך החברה הערבית גוברת התחושה שמדובר בכישלון מערכתי – שהמדינה בוחרת "לא לראות". הפשיעה הגיעה לרמה שבה חפים מפשע נפגעים, נשים וילדים חיים בחרדה, והאמון במוסדות המדינה נשחק.
גם קולות ההנהגה המקומית קוראים להתערבות מהירה: חקיקה מחמירה, אכיפה אפקטיבית, וגם חיזוק חינוך קהילתי, שירותי רווחה ושיקום. המאבק אינו רק פלילי – אלא חברתי, תרבותי ופוליטי כאחד.
תפקיד החברה הערבית והמנהיגות המקומית
על אף האכזבה מהמדינה, יש קולות בתוך החברה הערבית שקוראים לחשבון נפש פנימי. לדבריהם, לצד הדרישה לצדק ולשוויון והזכות של כל נאשם להיות חף מפשע עד שהוכח אחרת וזוהי אחריות של עורך דין פלילי מומלץ לסייע בכך, על הקהילות עצמן לקחת חלק פעיל יותר במאבק בפשיעה. יש מקום לחיזוק המנהיגות המקומית, לרתום את הדור הצעיר ליוזמות חינוכיות, ולטפח תודעה קהילתית שתוקיע אלימות ותעודד פתרון סכסוכים בדרכים אזרחיות.
הפער שבין מרכז לפריפריה
אירועי הרצח מדגישים גם את הפערים הגיאוגרפיים והחברתיים בין מרכז הארץ לפריפריה – שבה מרוכזות רבות מהקהילות הערביות. היעדר משאבים, הזנחה ארוכת שנים ותשתיות חסרות תורמים לתחושת ההדרה. המאבק בפשיעה לא יכול להיעשות רק באכיפה – אלא דורש מדיניות ממשלתית רחבה של השקעה, הכלה ופיתוח חברתי וכלכלי.
סיכום
רצף הרציחות בשעה אחת בלבד אינו רק כתם על המצפון הלאומי – הוא זעקה. זעקה של קהילה שלמה שמבקשת ביטחון, צדק והכרה. לא מדובר ב"מקרי קצה", אלא במציאות יומיומית. אם המדינה לא תפעל עכשיו – הריקנות שהותירה אחריה תתמלא בפחד, בייאוש ובאלימות נוספת. השעה לפעולה היא עכשיו – לפני שהחברה כולה תישא את מחיר ההתעלמות.
